למה צוקרברג מכסה את מצלמת המחשב שלו?

לפני כשנה התפרסמה ברשת התמונה הזו:

בתמונה נראה מייסד פייסבוק, מארק צוקרברג, מצטלם במשרדי פייסבוק על רקע שולחן העבודה שלו.
צוקרברג העלה את התמונה לחשבון הפייסבוק שלו וכרגיל זכה לכמות לייקים גבוהה (עם 34 מיליון עוקבים, זה לא מפתיע).

זמן קצר לאחר העלאת התמונה, שם לב אחד מעוקביו של צוקרברג למשהו מוזר בתמונה –
על גבי מסך המחשב של צוקרברג מופיע ריבוע מוזר, הממוקם היכן שבד"כ ממוקמת מצלמת המחשב.
כשביצע תקריב לתמונה, נוכח לגלות שמדובר למעשה בסוג של מדבקה שיושבת על המצלמה עצמה.
סביר להניח שהמדבקה הזו לא הגיעה לשם בטעות, שכן מדובר במייסד פייסבוק בכבודו ובעצמו, ולכן נותר אלא להסיק דבר אחד – המדבקה שם בכדי למנוע מגורמים עוינים שעלולים להשתלט מרחוק על מצלמת המחשב להצליח ולראות את כל מה שהמצלמה חשופה אליו.

לכאורה, נוקט צוקרברג אמצעי ביטחון בסה"כ, מה שבהחלט צפוי ממייסד הרשת החברתית הגדולה בעולם.
אך לאחר ש"נחשף", העלה הדבר תהיות בקרב עוקביו של צוקרברג ובקרב משתמשי פייסבוק בכלל:
אם מייסד הרשת החברתית הגדולה בעולם דואג להגן על עצמו מפני פריצה למצלמת המחשב שלו, האם גם אנחנו צריכים?
בעקבות הפרשה, ניסו מומחי אבטחה עולמיים לענות בדיוק על השאלה הזו – למי יש גישה למצלמת המחשב שלנו?

אותם מומחי אבטחה ידעו בדיוק היכן להתחיל לחפש קודם – פייסבוק.
אז, האם הרשת החברתית הפופולרית היא בסה"כ כלי תמים הנועד לקישור חברתי בין אנשים ברחבי העולם?
או שמא, יש בה משהו מעבר לכך?
ובכן התשובה היא –
פייסבוק היא הרבה, הרבה מעבר לרשת חברתית גרידא.

בבדיקות מקצועיות שנעשו ע"י אותם מומחי אבטחה, הכללו בין השאר הסתכלות ובחינה מעמיקה על הקוד שפועל לנו באופן אוטומטי על הדפדפן שלנו כאשר אנו נכנסים לאתר פייסבוק, כל זאת בלי שאנו יודעים על כך בכלל, נמצאו ממצאים מטרידים:

פייסבוק אוספת עלינו מידע רב הרבה יותר משחשבנו.
כך לדוגמא, נמצא כי בכל כניסה שלנו לאתר facebook.com, פייסבוק מקבלת גישה אל המיקום המדוייק שלנו, דגם המחשב שלנו, ספק האינטרנט שלנו, הסטוריית הגלישה שלנו ואפילו למיקרופון ולמצלמה שלנו.
כן כן, פייסבוק יכולה לצלם ולהקליט אתכם מתי שבא. ויכול להיות שהיא כבר עשתה זה.
תיקון – היא כבר עשתה את זה. אתם יכולים להיות בטוחים.
(אגב, הדבר נכון גם עבור שימוש באפליקציית המובייל של פייסבוק, על גבי הטלפונים החכמים שלנו).

אז מה עושים אתם שואלים?
ובכן, לכסות את המצלמה והמיקרופון שלכם זו בהחלט דרך –
אבל לפני שתלכו ותחפשו מסקנ-טייפ לא שקוף בכל הבית, הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להוריד באופן משמעותי את הסיכון שגורם לא רצוי יקבל גישה למידע שאתם לא מוכנים לחשוף –

בשורת הכתובת, חפשו את האייקונים הללו

הם נמצאים בד"כ מצד ימין (או שמאל, אם הדפדפן שלכם באנגלית) לשורת הכתובת.
לחיצה עליהם תפתח לנו תפריט, המאפשר לנו לבחור אילו הרשאות יקבל האתר הנוכחי בו אנחנו גולשים.
היכנסו לאתר פייסבוק, ושנו את "מיקרופון" ו-"מצלמה" ל-"חסום".
כמובן, שאם תרצו לאחר מכן לשלוח הודעה קולית או לבצע שיחת וידאו דרך המחשב בפייסבוק, תצטרכו להפעיל אותם מחדש.

עם הטכנולוגיה של היום, וכאשר חברות כמו גוגל, פייסבוק ומייקרוסופט יודעות עלינו כמעט הכל, נראה שפרנואיד זה השפוי החדש.
שמרו על עצמכם.

זיכרון מטמון (Cache Memory) הוא זיכרון האוגר מידע החיוני לחסכון בפעולות עיבוד וחישוב. קיימים אלגוריתמים ברמות שונות המתפעלים את זיכרון המטמון, בין אם מכניסים אליו את המידע או משתמשים בו

תוכניות מחשב ואלגורימים הנעזרים בזיכרון מטמון, חוסכים חישובים במצבים מסוימים, מתבצעים במשך פחות זמן ומשפרים את זמן הריצה שלהם בפועל (בכפוף למצב) לעומת אלגוריתמים זהים (הפועלים על אותם נתונים) שלא עושם בו שימוש. זיכרון מטמוןבא לידי ביטוי בתחום המחשבים ברמות שונות וביישומים שונים, ביניהם באלגוריתמים של תוכנה, תעבורת רשת, טעינת תוכנה.

תוכניות רבות, כמו מערכות הפעלה, או תוכנות גרפיקה והצפנה עושות נעזרות בזיכרון המטמון של המעבד לצורך הפחתה בכמות החישובים של המעבד במידת האפשר. הן מאכסנות בזיכרון המעבד מידע אודות תוצאות של חישובים קודמים מסויימים על פי מדדי יעילות וכדאיות (על פי אלגוריתמים מתוחכמים). במילים אחרות, בעבור חישובים שלקחו משאבים רבים מהמערכת (זיכרון, זמן ריצה) או חישובים תדירים שיש לבצעם סטטיסיטית יותר מאשר חישובים אחרים, ישמרו נתונים בזכרון המטמון. כאשר התוכנית נתקלת בחישוב שזהה למה שנראה בעבר, אם הוא נשמר קודם לכן בזיכרון המטמון ועדיין זמין בו, היא תנצלו ובכך הושגה המטרה. זכרון מטמון של המעבד הוא זכרון נדיף (volatile memory) ולכן המידע בו נמחק כאשר המחשב כבוי.

זכרון המטמון של הכונן הקשיח (Hard Drive Cache)

כשמדובר בכוננים קשיחים, זמני הגישה למידע בהם הוא איטי מאוד כי הם מכניים. ועל כן, כונן קשיח (מודרני) כולל זכרון מטמון בנפחים של עשרות MB (מגה בתים). זכרון מטמון זה אינו מהיר כמו זכרון המטמון של המעבד, תדרו משמעותית נמוך יותר, ובהתאמה פחות יקר, אך הוא מהיר משמעותית מצד שני מהכונן הקשיח ומאפשר פתיחת לקבצים שנקראו בעבר ושמורים בו במהירות רבה. כך מקטינים את צוואר הבקבוק (Bottle Neck) הנותר כתוצאה מהקריאה האיטית של הכונן הקשיח ומשפרים את ביצועי המחשב כשמדובר בפתיחת קבצים רבים (בעיקר גדולים) לעיתים תכופות. כוננים קשיחים לביצועים גבוהים מסוגים מכניים שאינם SSD כוללים זכרון מטמון קאש בנפחים גדולים יותר כמו 64MB ל-500GB נפח כונן.

זיכרון מטמון של דפדפן האינטרנט (Browser Cache)

דפדפן האינטרנט ממפה תיקיה מיוחדת במחשב ובה ומאחסן מידע שהופיע באתרים שטען בעבר. מידע כזה יכול להיות קובצי ג'אווה סקריפטים (.js), קובצי מידע (.html, .xml), קובצי תמונה (.png, .gif, .jpg) ו-Flash (.swf). תיקייה זו מכונה תיקיית קבצי אינטרנט זמניים (Temporary Internet Files). דפדפנים שונים נותנים שמות שונים למידע זה, בין היתר ניתן למצוא את השם הנפוץ cache information. כאשר הדפדפן ניגש לדף באינטרנט שאינו השתנה מאז הביקור האחרון בו, הוא לא יוריד מחדש את כל הקבצים שקיימים באותו דף, אלא יקרא אותם מקבצי האינטרנט הזמניים שלו ששמר קודם לכן. כך, הדפים יטענו בזמן קצר במיוחד, שלרוב לא עולה על שניה אחת.